סיפור שכתבתי באחד מחודשי ספטמבר, שעת ערב. זו הייתה תקופה לא קלה בחיי האישיים. כשקשה לי מאוד אני נוהגת למצוא לעצמי דרכים שונות להתמודד. אחת הדרכים היא לשאול את עצמי מה אני הכי רוצה עכשיו, למה אני זקוקה, מה בא לי, ועושה כמיטב יכולתי עבור עצמי. עד כמה שיכולה להגשים.
התשובה לשאלה הייתה שבא לי ללכת לים, לבד, טוב זה היה חלק מהמשבר... בקבוק מים נכנס לתיק, תפוח חתוך בקופסא מחברת וכלי כתיבה וכיסא מתקפל לים שקניתי במבצע בסופר שנמצא יותר באוטו מאשר בים. שמלה קיצית בלי בגד ים כי מה הקשר.
בחרתי בחוף זיקים, חיפשתי את הזווית הנכונה לשים את הכיסא, שיהיה שורה ראשונה באמצע הים, מול השמש, לתפוס טוב את השקיעה. שהרגליים יהיו קצת במים והכיסא יהיה בעיקר בחול.
סידרתי הכול, אני בכיסא הדברים ליידי, המחברת כבר פתוחה והעט ביד וזהו. מסתכלת על האנשים ומחכה למילים.
באתי לדבר איתו.
הגעתי לים לשיחה אישית עם אלוהים. יש פעמים שאני חשה צורך לערער על תהליך הלמידה.
"אתה בוחן אותי על חומר שלא למדתי.."
"זה מבחן מועתק שכבר היה וסתם נתת לי ציון אחר"
"הציון לא הוגן לא מוכנה להגיע למועד ב' "
"ובכלל, מה זה המבחנים האלה, זה מגמתי, זה שאני בכיתה מדעית לא אומר שאין לי חיים, שחרר קצת"
למה בים?! - בשל קדושתו. יצירתו המופלאה של הבורא ולא כפי שנוטים לחשוב על בית הכנסת אותו יצר "כלשהו ובניו שיש וגרניט בע"מ" ודומיו. עיניי תקועות בקו האופק ומחשבותיי מנהלות שיחת הבהרה.
את דעתי מסיחות תנועות במים. כמה מעלות למטה מקו האופק, על המים, מזרון זוגי מתנפח כזה שמנפחים לאורחים. על המזרון שוכבים על הבטן שלושה בחורים ברווחה ונינוחות. ניתן בהם שמות. הימני יקרא "האדיש", האמצעי - "טוב הלב" והשמאלי - "המקניט". ובתוך המים בחור רביעי שלו היו עושים גם לו מקום, היה עולה גם הוא על המזרון. לו נקרא "הנזקק". מסקנה: על מזרון זוגי יכולים לשכב ארבעה במידה וירצו. הרביעי, את כל הווייתו מכוון לעלייה על המזרון. אוחז בצד השמאלי ומנסה בכל כוחותיו לעלות ולטפס על המזרון כשלא ממש עוזרים לו. בניסיונותיו הלא מוצלחים הוא אחז במכנסיו של ה"מקניט" שהופשלו מעט וזה "המקניט" דחף אותו ברגליו ובלגלוג חזרה למים. ה"אדיש" שהיה בצד הימני, באדישות לא הסתכל, לא עזר ולא התייחס ל"נזקק". האמצעי, "טוב הלב", הסתכל עליו ובא לעזרתו, ניסה למשות אותו מהמים בזמן שה"אדיש" מתעלם וה"מקניט" מציק. במאמציו למשוך אותו אל המזרון נפל גם הוא למים. מסקנה: זה שעוזר ומגלה אכפתיות נופל ל"מים". שניים נשארים על המזרון. שניים בתוך המים. עכשיו שניים רוצים לעלות על המזרון. אחד נשאר באדישותו ולא עוזר ואחד מקניט, דוחף ובועט אותם. תוך כדי כך נפל גם הוא למים. נשאר על המזרון אחד "אדיש" שלא אכפת לו מה קורה סביבו ורואה רק את נוחיותו ושלוותו. כשגילה שרק הוא על המזרון וכולם במים שמח על מזלו הטוב ועל כך שבשל האדישות החברתית שלו זכה בכל המזרון לעצמו ובתנאים משופרים. סידר את מקומו ברווחה במרכז המזרון מחייך ומבסוט מביט עליהם מהמזרון כששלושתם רטובים ומתוסכלים בתוך המים. בא גל גדול. מאחר ועל המזרון רק אדם אחד, המזרון היה קל מידיי. הגל והרוח הפכו עליו את המזרון וזה נפל גם הוא למים כשהמזרון נחת עליו וכיסה אותו בחבטה. צחקו השלושה במים.
מסקנה: קארמה איז אה ביץ'. (קארמה על החוף..)
ברוח ימי ספטמבר - שנה טובה זו החלטה!
נכתב ב 14.9.23
