יקירתי...
סיימתי את הספר שלך...
איך להתחיל?!
ווואוו, וואוו ועוד פעם וואוו
בכיתי
צחקתי
הצטמררתי
מה זאת הכתיבה הזאת?!
אימל'ה
שלומית ורד יקרה,
אני קוראת את הספר שלך חסרת נשימה,
אמנם אני רק בסיפורים הראשונים שלך
אבל ההסטוריה שלנו כל כך שונה וכל כך דומה...
קראתי את סיפור פרדתך מדודך האהוב ומאימך ואני חסרת נשימה
כאילו כתבת את רגשותיי, רק בהיר ומדויק!
תודה!
אדריאנה איזה זכות
קראתי (כמעט סיימתי אבל לא מתאפקת)
את הספר שלך בנשימה עצורה.
צחקתי ובעיקר בכיתי,
דמיינתי אותך מספרת לי באופן אישי את כל הסיפורים
(איזה בזבוז לכל האנשים שקראו את הספר בלי שתהיה להם דמותך).
מקסים תודה.
מחכה כבר לתת לאמא שלי לקרוא את הספר בסופשבוע.
תודה תודה תודה
רקפת 